דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מרכז העיר חברון

במרכז חברון, שהייתה בעבר המרכז המסחרי של דרום הגדה המערבית, הקימה ישראל כמה נקודות התנחלות בתוך האוכלוסייה הפלסטינית. באזור זה מטיל הצבא מזה שנים הגבלות קיצוניות על הפלסטינים, אשר הובילו לנטישה מאסיבית של התושבים הפלסטינים, לסגירתם של מאות בתי עסק ולקריסה הכלכלית של מרכז העיר. בשל נוכחות המתנחלים בתוך העיר, הצבא לא נסוג ממנה במסגרת הסכם הביניים (אוסלו ב'). ב-1997 נחתם בין ישראל לאש"ף הסכם חברון ("פרוטוקול בדבר ההיערכות מחדש בחברון"), שעסק בפריסה מחדש של כוחות הצבא בעיר. בהסכם זה חולקה חברון לשני אזורים: באזור H1, שבו גרים רוב תושבי העיר הפלסטינים – שמספרם אז היה כ-115,000 נפש – הועברה באופן פורמלי הסמכות הביטחונית והאזרחית לרשות הפלסטינית, בדומה לשאר ערי הגדה. אזור H2, שכולל בין השאר את העיר העתיקה ושבו גרו אז כ-35,000 פלסטינים וכ-500 מתנחלים, נותר תחת אחריות ביטחונית של ישראל ולרשות הפלסטינית נמסרו בו רק סמכויות אזרחיות הקשורות לתושביו הפלסטינים.

כיום גרים באזור H2 כ-40 אלף פלסטינים וכ-800 מתנחלים. הרשויות הישראליות מנהיגות באזור זה משטר המבוסס באופן מוצהר וגלוי על "עקרון ההפרדה", שמכוחו יצרה ישראל סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים לבין התושבים הפלסטינים.

משטר זה כולל הטלת הגבלות קיצוניות על תנועתם ברכב וברגל של הפלסטינים החיים באזור – כולל סגירת רחובות מרכזיים – בעוד המתנחלים נעים באופן חופשי וללא כל הגבלה. בנוסף, הוציא הצבא צווי סגירה למאות חנויות ובתי עסק באזור זה.

בתוך העיר הקים הצבא 20 מחסומים מאוישים קבועים, שהמעבר בהם כרוך בבידוק ממושך ומשפיל, ובחלקם לא ניתן לעבור כלל בשעות הלילה. לא פעם סוגר הצבא את אחד המחסומים, ללא התראה, בטענה ששיקולי ביטחון מחייבים זאת. כאשר המחסומים נסגרים, נאלצים התושבים ללכת בדרכים לא דרכים בכדי להגיע ליעדם, גם אם הם רק רוצים להגיע לביתם.

בחלק מהאזורים מטיל הצבא הגבלות קיצוניות אף יותר. כך, שכונת תל רומיידה נסגרה לחלוטין בפני פלסטינים למעט תושבי השכונה, שנותרו מבודדים; החיילים במחסום שבכניסה לשכונה מנהלים רשימת תושבים וכל מי שאינו מופיע בה אינו מורשה להיכנס. בשכונת א-סלאיימה הקים הצבא גדר באמצע השכונה והחיילים פותחים את השער הקבוע בה רק בחלק משעות היום, על-פי שיקול דעתם המוחלט. כאשר השער סגור – נאלצים התושבים לעשות עיקוף ארוך כדי להגיע לביתם.

בנוסף, הנוכחות המוגברת של חיילים ושוטרים במרכז חברון והחיכוך המתמיד בינם לבין התושבים הפלסטינים גוררים התנהגות אלימה וניצול ציני של הסמכויות שהופקדו בידיהם. מעשי אלימות, כניסות ליליות לבתים וחיפושים שרירותיים, הטרדות, עיכוב במחסומים ויחס משפיל הפכו זה מכבר לחלק מהמציאות היומיומית של התושבים הפלסטינים.

גם מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים הפכו מזמן לשגרה: לאורך השנים התפתחה בחברון תופעה של התנכלויות שיטתיות, ולא פעם אלימות ביותר, של מתנחלי העיר לתושבים הפלסטינים. במהלך השנים תועדו, בין השאר, תקיפות פיזיות, יידוי אבנים, השחתה של חנויות ודלתות, גניבה, התעמרות מילולית, ניסיונות דריסה וכן כמה מקרים של ירי – שאחד מהם הסתיים במותה של ילדה בת 12.

אין קרן רחוב בסביבתן של נקודות ההתנחלות הישראליות בחברון שלא נוכחים בה חיילים. אף על פי כן, החיילים נמנעים ברוב המכריע של המקרים מלהגן על הפלסטינים המותקפים. גם לאחר האירוע, נמנעת המשטרה ככלל מלחקור תקיפות של פלסטינים ורכושם בידי מתנחלים – למרות קיומן של מצלמות בכל רחבי העיר – ורק במקרים נדירים ננקטים אמצעים נגד התוקפים. בכך נותנת המשטרה למעשה חסות למעשי אלימות אלה.

ההגבלות וההתנכלויות הבלתי פוסקות מהם סובלים פלסטינים באזור H2 – הנובעות רק מהחלטת המדינה לאפשר למתנחלים לגור בקרבם – מונעות מהם לנהל שגרה סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. כך מקדמות הרשויות את הטרנספר המתמשך של פלסטינים ממרכז העיר.

 

שוק הפירות בחברון. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.
שוק הפירות בחברון. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.

 

מתחם א-סהלה בחברון, סמוך לשוק הגמלים. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.
מתחם א-סהלה בחברון, סמוך לשוק הגמלים. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.