דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

״50 שנה״: 50 פורטרטים של פלסטינים שנולדו ב-1967 בתערוכת צילום של בצלם

סלון יפו, נמל יפו, 17 בנובמבר עד 21 בדצמבר | כל יום בין השעות 11:00 בבוקר עד 19:00 בערב כולל שישי ושבת, מלבד יום ג' בו הגלריה סגורה

התערוכה "50 שנה" היא תוצאה של פרויקט שבמסגרתו הפגיש בצלם צלמות וצלמים פלסטינים וישראלים עם 50 פלסטינים שנולדו ב-1967, בשנתו הראשונה של הכיבוש.

את התערוכה אצרה מעין שלף ויוצגו בה עבודות של ראידה אדון, סרוות איברהים, גלית אלוני, תומר אפלבאום, נועה בן שלום, חיים יפים ברבלט, יעל ברנט, יעל ברתנא, מוחמד ג׳באלי, נתן דביר, מירי דוידוביץ, מוחמד דחמן, ניצן הפנר, קובי וולף, אורן זיו, באסם זלום (בהנחיית עטא עוויסת, בית הספר אל קודס לאמנות הצילום), עבד אל ח׳טיב, היית׳ם ח׳טיב, ספאא ח׳טיב, דן חיימוביץ, ינאי יחיאל, אנה ים, איליה יפימוביץ׳, יעקב ישראל, ורדי כהנא, טלי מאייר, עבאס מומאני, אלעד מלכה, נדין נאשף, וויסאם נסר, עבד סיימא, אורית סימן-טוב, דוד עדיקא, עימאד עווד, רון עמיר, ג׳מאל ערורי, רונית פורת, מיקי קרצמן, עיסאם רימאווי, גוני ריסקין, אלדד רפאלי, יעל שחר ותמיר שר.

הפלסטינים והפלסטיניות המצולמים באים מרקע חברתי שונה ומרחבי השטחים: מרצועת עזה והגדה המערבית; מהערים הגדולות רמאללה, מזרח ירושלים, חברון ושכם, מהמרחב הכפרי, ממחנות פליטים ומקהילות רועים קטנות הנמצאות בסכנת גירוש.

השנה ציינו 50 שנים לכיבוש. ההנחה העומדת בבסיס המשפט הבינלאומי היא שכיבוש – והשליטה הצבאית באוכלוסייה אזרחית הכרוכה בו – הוא, בהגדרה, מצב זמני. ואולם הכיבוש הישראלי רחוק מלהיות זמני: דור שלישי ואף רביעי של פלסטינים נולדו לתוכו והם מעולם לא חוו חירות, הגדרה עצמית וריבונות. אין דבר הממחיש את פרק הזמן שחלף – חיים שלמים – כפני האנשים הנכבשים.

המפגש החד-פעמי בין צלם למצולם – שהוצאתו הלוגיסטית אל הפועל הייתה לעיתים על גבול הבלתי אפשרי – הוא ניסיון להישיר מבט אל הכיבוש ולראות את בני האדם שחיים תחתיו. מפגש זה אינו שוויוני: המצולמים גרים בשטח הכבוש, תחת הגבלות קיצוניות על תנועתם והם אינם חופשיים. חלק מהצלמים – בעלי פריבילגיות הנלוות לזהותם – הגיעו למצולמים, צילמו אותם וחזרו לביתם הבטוח והחופשי. לכן זה אינו פרויקט העוסק בדו-קיום או בדיאלוג. המפגש בין המצלם למצולם הוא נקודת חיכוך, שמבקשת להעלות למודעות את החיכוך הממשי, החריף והאלים של יחסי הכוחות הלא שוויוניים שבתוכם מתנהלים חייהם של המצולמים. התערוכה מעלה שאלות לגבי משמעותם של "חירות" או "חופש" לאחר חיים שלמים, חצי מאה, תחת דיכוי. מה מקומנו אנו, המתבוננים בפני המצולמים, במערך יחסי כוח זה?

תגיות