דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

תוצרת הארץ: ניצול שטח פלסטיני לטיפול בפסולת ישראלית

פערי כוח בין אוכלוסיות הם מהגורמים העיקריים המכתיבים מי ייהנה מגישה נרחבת למשאבים ומי, להבדיל, יסבול מחשיפה מוגברת לפסולת ולחומרים מסוכנים. ישראל, כמדינה מפותחת החברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), משתמשת בכמות גדולה של משאבים לנפש ומייצרת פסולת בהתאם.

בדומה למדינות אחרות בעולם, ישראל מקיימת מערך לטיפול בפסולת הנוצרת בתחומה. אלא שדו"ח זה חושף כי חלק משמעותי מאותו מערך נמצא מחוץ לשטחה הריבוני: בשטח הגדה המערבית. תוך ניצול מעמדה כמדינה הכובשת קבעה ישראל רגולציה סביבתית פחותה באזורי התעשייה של ההתנחלויות בשטחים ואף הציעה תמריצים כלכליים כמו הטבות מס וסובסידיות ממשלתיות. בשל מדיניות זו, כיום משתלם יותר להקים מפעלים לטיפול בפסולת בשטח הגדה המערבית מאשר בישראל שבגבולות הקו הירוק. מבדיקה שערך בצלם עולה כי בגדה המערבית פועלים לפחות 15 מתקנים לטיפול בפסולת, שרובה מיוצרת בישראל; שישה מתוכם עוסקים בטיפול בפסולת מסוכנת, אשר מחייבת טיפול והסדרה מיוחדים בגין הסיכונים הגלומים בה.

בדו"ח בוחן בצלם חמישה מתקנים הפועלים בתוך שטח הגדה – ארבעה מהם מטפלים בפסולת ובחומרים מסוכנים שנוצרים בישראל – לרבות פסולת רפואית זיהומית, שמנים ומְמִסִּים משומשים, מתכות, סוללות משומשות ותוצרי לוואי מתעשיית האלקטרוניקה – ומתקן נוסף שעוסק בטיפול בבוצת שפכים. הממצאים המובאים בדו"ח מתבססים על המידע הקיים בנוגע לסוגי הפסולת שמועברים לאותם מתקנים והסיכונים הפוטנציאליים העלולים לנבוע מפעילותם.

ישראל מתייחסת למפעלי הטיפול שהוקמו בגדה כאל חלק ממערך הפסולת המקומי – אולם בו בזמן היא מחילה שם סטנדרטים רגולטורים מקלים בהשוואה לאלה החלים בתוך שטחה הריבוני. מפעלים מזהמים שנמצאים בתוך שטח ישראל כפופים לחקיקה מתקדמת למניעת זיהום אוויר, בזמן שמפעלים מזהמים באזורי התעשייה בהתנחלויות פועלים כמעט ללא הגבלה. האחרונים גם אינם נדרשים לדווח על כמויות הפסולת המטופלות בהם, על הסכנות הנובעות מפעולתם ועל הדרכים שבהן הם מונעים – או לפחות מצמצמים – סכנות אלה. בקשות מידע ששלח בצלם למשרד להגנת הסביבה ולמנהל האזרחי בנושאים אלה לא נענו.

כך אוחזת ישראל במקל משני קצותיו: לכאורה היא מגדילה את אחוז הפסולת המטופלת על ידה, אלא שהיא עושה זאת תוך העברת סיכונים ומזהמים לסביבה הפלסטינית ולאוכלוסייה החיה בה. כשנשאל מר שוני גולדברג, מנהל מחוז ירושלים של המשרד להגנת הסביבה – אשר כולל את רוב שטח הגדה המערבית – בכנס שהתקיים באוניברסיטת אריאל ביוני 2017, האם קיימים מקרים שבהם מנוצלים פערים חקיקתיים אלה להעברת פסולת מישראל לשטחים, ענה: "כן. בהחלט יש פסולות, בעיקר פסולות מסוכנות ופסולות יקרות, שמעבירים ישראלים לגדה המערבית בשביל להיפטר מהן".

הכללים הבינלאומיים בדבר פסולת מסוכנת עוסקים בהעברתה בין שטחן של מדינות ריבוניות. ואולם העברת פסולת לשטח כבוש חמורה אף יותר, שכן תושבי השטח הכבוש אינם יכולים להתנגד להחלטות המדינה הכובשת והם כפופים לחלוטין לרצונותיה. בהיותם נתונים למשטר צבאי, תושבי הגדה הפלסטינים מעולם לא נשאלו וממילא מעולם לא בחרו לקלוט פסולת מסוכנת בשטחם; הסכמה מוקדמת כלל אינה אפשרית עבורם; אין להם כל השפעה על סוגי המפעלים המוקמים באזורי התעשייה של ההתנחלויות או על החקיקה הקובעת לאיזו רגולציה סביבתית יהיו כפופים; ואף אין להם גישה למידע אודות הנעשה במפעלים אלו, לתקלות המתרחשות בהם או לסיכונים למקורות המים, לאיכות האוויר ולבריאות התושבים הכרוכים בפעולתם.

כל העברת פסולת לשטח הגדה המערבית מהווה הפרה של הוראות המשפט הבינלאומי שישראל חייבת לקיימן. על פי הוראות אלה, אסור למדינה כובשת להשתמש בשטח הכבוש ובמשאביו לצורכי המדינה הכובשת ולשם פיתוח כלכלתה. נוסף על כך, המדינה הכובשת אחראית להבטחת הבריאות וההיגיינה הציבורית בשטח הכבוש ועליה לספק לתושבי השטח הכבוש רמת חיים נאותה – לרבות "רמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שניתן להשיגה". פוטנציאל הזיהום הסביבתי אינו פוגע רק בפלסטינים, ולהבדיל מפרקטיקות אחרות שמיישמת ישראל בגדה המערבית – המתייחסות באופן נפרד לתושבים הפלסטינים ולמתנחלים הישראלים – הסכנות הסביבתיות אינן מבדילות בין אדם לאדם. אלא שלהבדיל מהמתנחלים – שכאזרחים ישראלים יש להם גישה למקבלי ההחלטות והשפעה עליהם, שנוכחותם בגדה מראשיתה אינה חוקית ושכל שטחה הריבוני של מדינת ישראל פתוח בפניהם – הגדה המערבית היא ביתם היחיד של התושבים הפלסטינים.

הטיפול בפסולת בשטח הגדה הוא רק נדבך נוסף במדיניותה העקבית של ישראל מזה חמישים שנה המנצלת את המרחב הפלסטיני ואת תושביו לטובת קידום האינטרסים שלה. במסגרת מדיניות זו מתייחסת ישראל לגדה המערבית – ובעיקר לאזורים שהוגדרו בהסכמי אוסלו כשטח סי ונותרו בשליטתה המלאה – כאל שטח שנועד לשרת את צרכיה שלה בלבד, כאילו מדובר בתחומה הריבוני. העקרונות הבינלאומיים לטיפול בפסולת מסוכנת מבטאים ערכים של צדק סביבתי, שיתוף ציבור ושקיפות. אלה הם ערכים המבטאים הגינות אנושית בסיסית, המבקשים למנוע ניצול של פערי כוח צבאיים, פוליטיים או כלכליים כדי להשליך את הזיהום של הקבוצה החזקה בחצרו של השכן החלש. מול ערכים אלו, קשה לדמיין מציאות בוטה יותר מזו שישראל נוהגת בה כדבר שבשגרה בכל הנוגע לטיפול בפסולת תוצרת ישראל בשטחי הגדה: בהתבסס על צרכיה שלה בלבד, ותוך התעלמות מוחלטת מחובותיה המוסריות והמשפטיות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, הפכה ישראל את הגדה המערבית ל"אזור הקרבה", כשהיא מנצלת את הסביבה ופוגעת בה על חשבון התושבים הפלסטינים, המודרים לחלוטין מתהליכי קבלת ההחלטות.