דילוג לתוכן העיקרי

המנהל האזרחי הרס תשתיות מים והותיר חקלאים פלסטינים ללא מקור מים למשפחותיהם, לצאנם ולגידוליהם החקלאיים

במהלך החודשים ינואר ופברואר 2017 הרסו הרשויות הישראליות תשתיות מים בשני אזורים בגדה המערבית. בדרום הגדה הרסו הרשויות שבעה בורות מים ששימשו חקלאים ומגדלי צאן בסמוך לכפר תוקוע שבמחוז בית לח...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

המנהל האזרחי הרס תשתיות מים והותיר חקלאים פלסטינים ללא מקור מים למשפחותיהם, לצאנם ולגידוליהם החקלאיים

במהלך החודשים ינואר ופברואר 2017 הרסו הרשויות הישראליות תשתיות מים בשני אזורים בגדה המערבית. בדרום הגדה הרסו הרשויות שבעה בורות מים ששימשו חקלאים ומגדלי צאן בסמוך לכפר תוקוע שבמחוז בית לחם ובור נוסף בקהילת ח'שם א-דרג'-ח'שם אל-כרם שבדרום הר חברון.. בבקעת הירדן הרסו הרשויות צינור שנועד לספק מים לקהילות של רועי צאן וחקלאים בצפון הבקעה. ב-20.2.17 הרסו כוחות המנהל שוב קטע מצינור המים, לאחר שתושבים מהאזור חיברו אותו מחדש. ישראל, השולטת מאז כיבוש הגדה במרבית מקורות המים, מתעלמת ממצוקת המים הקשה השוררת בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. היא מקדמת פרויקטים שיוכלו להקל על מצוקת הפלסטינים רק כאשר יש בהם כדי ללתרום לשיפור התשתית בהתנחלויות. במקביל היא הורסת כל תשתית מים שמנסים הפלסטינים להקים בעצמם בשטח C וכופה עליהם מציאות בלתי אפשרית במטרה לדחוק אותם מהאזור.

ההריסות בתוקוע:

ב-4.1.17 הגיעו כוחות של הצבא והמנהל האזרחי לאזור חקלאי הסמוך לכפר תוקוע שבמחוז בית לחם. באזור זה חיים תושבים המגדלים צאן וגידולים חקלאיים שונים. חלקים גרים במקום באופן קבוע ואחרים מתגוררים בו באופן עונתי בלבד. אדמות אלה אינן מחוברות למערכת המים של הכפר מאחר שהן נמצאות בשטח C שבו ישראל אינה מאפשרת הקמת תשתיות מים עבור פלסטינים. במהלך השנים האחרונות חפרו החקלאים באזור מספר בורות לאגירת מי גשמים, הודות לתמיכה כספית של ארגון סיוע הומניטארי בינלאומי. הכוחות שהגיעו למקום הרסו שבעה בורות מים ומספר צריפים חקלאיים.

בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם נאסר נוואג'עה ומוסא אבו השאש ב-24.1.17 תיארו תושבי המקום את ההריסה והשפעתה על חייהם.

אוסאמה אבו מפראח, בן 39, נשוי ואב לשניים סיפר:

לפני ארבע שנים בערך קיבלתי סיוע כספי לחפירת בור מים. הוספתי כ-2,000 שקלים מהכסף שלי ושילמתי לקבלן כדי שיחפור את הבור. אני זקוק לבור כדי לספק מים ל-50 ראשי הצאן שלי ולהשקיית הגידולים החקלאיים בקיץ. אחרי שהבור נחפר, והיו לי מים זמינים, הייתי אופטימי ושתלתי יותר ממאה שתילים של עצי זית. לפני כן לא היו לנו מים בכלל, ובקיץ הקרקע הייתה כמו בית קברות. במשך תקופה מסוימת גרתי כאן באופן קבוע באוהלים וסככה. לפני שנתיים חזרתי לגור בכפר רוב השנה, ואני ישן פה רק בעונות החקלאיות. עכשיו עמדתי בדיוק לחזור לגור פה לשלושה חודשים. הקרקע הזאת היא מקור הפרנסה היחיד שלי.

ב-4.1.17 הודיעו לי חקלאים שכנים שדחפורים ישראלים התחילו להרוס בורות ומתקנים חקלאיים באזור שלנו. עד שהגעתי למקום הם כבר סיימו את ההריסה. ראיתי את הבור שלי הרוס לחלוטין. הוא היה מלא במי גשמים מחודש דצמבר. חשתי ייאוש רב. אני דואג עכשיו לעצי הזית ששתלתי. בשנים הראשונות הם זקוקים להרבה מים. חוץ מזה אני זקוק למים האלה גם עבור המשפחה שלי. עכשיו המים אינם ואני אאלץ לקנות מים ממובילים. כל מכל עולה לי כ-200 שקלים, ואני אצטרך לפחות מכל אחד מדי חודש.

עזיז אל-עבד בן 27, נשוי ואב לילד, סיפר:

אני גר בתוקוע עם אשתי, בני וההורים שלי. אני מתפרנס מגידול צאן ומכירת החלב, ובנוסף למשפחתי יש חלקת אדמה בשטחה של בערך 70 דונם שבה אנחנו מגדלים חיטה, שעורה וקטניות. לפני כשנתיים וחצי חפרנו בור מים, בסיוע כספי תורמים. לפני כן השתמשנו במים מבאר עתיקה שבקרבתה הוקמה ההתנחלות תקוע. החלטנו לחפור את הבור בגלל שסבלנו באופן קבוע מאיומים ותקיפות מצד המתנחלים בכל פעם שבאנו לקחת מים. הם תקפו גם את הילדים שלנו, ואנשי הביטחון שלהם היו משסים בנו את הכלבים שלהם. הבור שהרסו לנו היה קריטי להמשך החיים שלנו פה. הוא היה מקור המים הראשי שלנו, הן לשתייה והן עבור הצאן. עכשיו יש לי ברירה בין הסתכנות בחזרה לבאר העתיקה לבין קניית מכלי מים במחיר של כאלף שקלים בחודש.

ההריסה בח'שם א-דרג'–ח'שם אל-כרם:

ב-23.2.17 הגיעו כוחות של המנהל האזרחי מצוידים בדחפור לאזור קהילת ח'שם א-דרג'-ח'שם אל-כרם שבדרום הר חברון, כשני קילומטרים מצפון לגדר ההפרדה. מדובר במספר מקבצי אוהלים בהם חיים כ-450 בני אדם הנמצאים בשטח C. בשנת 2009 אישרו הרשויות הישראליות תוכנית מתאר המקיפה את שטח מבני המגורים הקיימים במקבצי הקהילה. המקבצים מחוברים לרשת המים אך זרם המים חלש, ובעונת הקיץ האספקה אינה סדירה. בנוסף מונעת ישראל את חיבור שטחי המרעה הנרחבים המקיפים את הקהילה לרשת המים. הכוחות הרסו בור מים שנחפר לפני כחמש שנים ושימש רועי צאן מהאזור.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם נסר נוואג'עה ב-28.2.17 סיפר מוסטפא אל-פקיר, בן 46, נשוי ואב לעשרה על ההריסה והשפעתה על חיי משפחתו:

מוסטפא אל-פקיר. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 27.2.17אני ואשתי גרים עם עשרת הילדים שלנו באחד ממקבצי האוהלים. אני חקלאי ורועה צאן ויש לי עדר של יותר מ-50 כבשים שאני רועה בשטחי הבר שמסביב למאהל. לפני חמש שנים בערך חפרתי ביחד עם האחים שלי בור לאיסוף מי גשמים בשטחי המרעה שלנו. הבור נמצאת במרחק של כשלושה קילומטרים מהמקום שבו אנחנו גרים. מדובר בבור גדול שהכיל יותר מ-200 קוב מים ושימש אותי ואת ששת האחים שלי להשקיית הצאן. לכולנו ביחד יש יותר מ- -280 ראשי צאן. בנוסף גם השכנים שלנו השתמשו בבור הזה להשקיית הצאן שלהם.

לשימוש יומיומי בבית יש לנו מים שמגיעים מהרשת של מקורות. הזרם המים חלש ובקיץ לעיתים קרובות אין מים בכלל. במקרים כאלה נאלצנו להשתמש במי הבור גם לצורכי הבית. בגלל שזה אזור מדברי ואין המון גשמים, המים בבור לא הספיקו לכל הקיץ ונאלצנו גם לקנות מים במכלים ניידים. בדרך כלל אנחנו קנינו עשרה מכלי מים בשנה, במחיר של 500 שקלים למכל בערך.

ב-23.2.17 בשעות הבוקר הגיעו הרשויות הישראליות והתחילו להרוס את הבור. החיילים והשוטרים שהיו שם לא נתנו לנו להתקרב ויכולנו רק להסתכל מרחוק. הבור היה מלא לגמרי. הדחפור הרס אותו לחלוטין, ומאיפה שעמדתי יכולתי לראות את המים זורמים החוצה. הרגשתי עצב, כעס ותסכול. הייתי חסר אונים. לא יכולתי אפילו להביע את הכעס שלי ולמחות על מה שקורה. כמה ימים לפני ההריסה מצאתי ליד הבור התראה לפני הריסה שבה ניתנה לנו ארכה של שלושה ימים להגיש ערעור סופי על ההחלטה להרוס אותו, אבל מצאתי את זה רק ביום האחרון שבו היה ניתן להגיש את הערעור.

נכון לעכשיו אנחנו משקים את הצאן שלנו משאריות מי הגשמים בנחל הקרוב, אבל בקרוב הזרימה שם תיפסק ואנחנו נאלץ לקנות מכלי מים להשקיית הצאן. ללא הבור זו תהיה הוצאה גדולה מאוד בשבילנו. בשנים האחרונות הבור חסך לנו המון כסף ומאמצים. רעיית הצאן היא מקור הפרנסה היחיד שלנו, אנחנו אנשים פשוטים. בנוסף למקור המים שאיבדנו, ירדו לטמיון גם את כל העבודה שהשקענו בחפירת הבור והכסף הרב שהוצאנו לרכישת בטון וברזל בשבילו.

ההריסה בבקעת הירדן:

ב-10.1.17 הרסו כוחות של המנהל האזרחי צינור שהוביל מים מהכפר הפלסטיני עאטוף שנמצא בשטח A לשלוש קהילות קטנות של רועי צאן וחקלאים: ח'ירבת א-ראס אל-אחמר, ח'ירבת חדידייה וח'ירבת חומסה הנמצאות בשטח C ואינן מחוברות לרשת המים. העבודות להנחת קו המים בוצעו בסיוע ובמימון ארגון סיוע הומניטארי בינלאומי וחלק מהעבודה בוצעה על-ידי חקלאים מהקהילות באזור במהלך השנה האחרונה. לאחר הריסת הקו הניחו תושבים קו מים חלופי, גם הפעם בתמיכה כספית של ארגוני סיוע הומניטאריים. ב-20.2.17 שבו כוחות מנהל האזרחי למקום בליווי דחפורים והרסו פעם נוספת את המקטע שנועד להוביל מים לקהילות אל-חדידייה וח'ירבת חומסה. קהילות אלו סובלות ממחסור קשה במים ונאלצות להתבסס על הובלת מים במכלים רתומים לטרקטורים. עלויות המים המובלים גבוהות פי שלוש ואף יותר מהמחיר אותו משלמים ישראלים המחוברים למקורות, לרבות בהתנחלויות שהוקמו בסמוך להן. בנוסף, המנהל האזרחי נוהג להחרים את הטרקטורים המשמשים להובלת המים באזורים אלה, בטענה כי מדובר בשטחי אש שהכניסה אליהם אסורה, ולאחרונה עלתה מאוד תדירות החרמתם.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-10.1.17 סיפר אחמד בני עודה, בן 67, החי עם אשתו ושתי בנותיהם בקהילת א-ראס אל-אחמר, על הריסת הקו:

אחמד בני עודה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 11.1.17לפני כשנה נודע לנו שאחד מארגוני הסיוע עומד להניח קו מים שיעבור גם אצלנו. הקו נועד לשרת משפחות רבות שאין להן שום גישה למים. בנוסף לנו מדובר בקהילות של אל-חדידייה וחומסה. בחודשים האחרונים התקדמה ההקמה של הקו וכבר השלימו מקטע של כעשרה קילומטרים, כך שהוא הגיע אלינו. כשהמים הגיעו זה היה יום חג עבורנו. קו המים היה יכול לחסוך לי ולשאר המשפחות כסף ומאמצים רבים. עד אותו רגע נאלצנו להביא מים במכלים נגררים גדולים, ומחיר המים הגיע לכ-25 שקלים לקוב. אבל בתקופה האחרונה לא יכולנו להביא גם את המכלים האלה, כי לאף אחד לא היה אומץ להגיע לפה עם הטרקטור שלו, בגלל החשש שהמנהל האזרחי יחרים אותו. קו המים היה עבורנו בשורה של ממש, הוא אפשר לנו לקבל ממש עד הקהילה אספקה של מים זורמים במשך כל שעות היממה, לצורכי המשפחות והצאן. כולם שמחו למרות שמההתחלה חששנו מהצבא והמנהל שמקיימים סיורים קבועים באזור.

ב-10.1.17, בערך בשעה 09:00, ראיתי שלושה דחפורים מלווים בכוחות צבא ומנהל אזרחי. הם התחילו לחפור ולהוציא את הצינורות מתוך האדמה, כשהם הורסים לחלוטין את קו המים. הם חיבלו בצינורות ולא השאירו מהם כלום. הדחפורים הרסו את קו המים ואתו את החלום של התושבים. הם הרסו את כל הקו, עד לאל-חדידייה וח'ירבת חומסה. אני לא יודע איך נסתדר כאן, בקושי נשארו טרקטורים אחרי ההחרמות. בעלי המכלים הגדולים לא רוצים להוביל לכאן מים, זה סיכון גדול מדי והם מפחדים בצדק על כלי הרכב שלהם.

סרטונים אחרונים