דילוג לתוכן העיקרי

שכונת א-שייח' ג'ראח במזרח ירושלים: שוטרים עצרו שני אחים בני 13 ו-15 ותקפו את אמם

ביום שלישי, ה-5.9.17, פינתה המשטרה את משפחת שמאסנה מביתה שבשכונת א-שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים לטובת מתנחלים שנכנסו לגור בבית. כמה ימים לאחר מכן, ביום שישי ה-8.9.17, בסביבות השעה 14:00, הת...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שכונת א-שייח' ג'ראח במזרח ירושלים: שוטרים עצרו שני אחים בני 13 ו-15 ותקפו את אמם

ביום שלישי, ה-5.9.17, פינתה המשטרה את משפחת שמאסנה מביתה שבשכונת א-שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים לטובת מתנחלים שנכנסו לגור בבית. כמה ימים לאחר מכן, ביום שישי ה-8.9.17, בסביבות השעה 14:00, התאספו סמוך לבית כמה פעילים ישראלים ותושבי השכונה וחיכו לכמאתיים מפגינים ישראלים שיצאו בתהלוכה נגד הפינוי מכיכר המשביר במרכז ירושלים לעבר השכונה.

בסביבות השעה 16:00, ניגש אחד השוטרים שהיו במקום לע.ח., בן 15, אחד הנערים הפלסטינים שהיה במקום. בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-10.9.17 סיפר ע.ח. את שהתרחש:

בזמן שעמדתי התקרב אלי שוטר, תפס אותי וניסה לעצור אותי. לא הבנתי למה הוא עשה את זה, אני בכלל עמדתי בצד ולא עשיתי שום דבר נגד אף אחד. סירבתי ללכת עמו. השוטר קרא לשוטר נוסף והם הרימו אותי בידיים. אימא שלי הגיעה, תפסה אותי וניסתה למנוע מהשוטרים לקחת אותי אבל אחד השוטרים שהרים אותי דחף אותה בכוח והיא נפלה על הקרקע. השוטרים הכניסו אותי לניידת המשטרה. ישבתי לבד בניידת במשך כעשר דקות ואז הסיעו אותי לתחנת המשטרה שמול שער הפרחים (באב א-סאהרה). כשהגענו, הכניסו אותי לחדר שהיו בו שני צעירים שאני לא מכיר אותם ואני לא יודע למה הם נעצרו. אחרי כחצי שעה הגיע השוטר שעצר אותי והסיע אותי חזרה לשכונה שבה אני גר.

בתיעוד וידיאו שצולם בידי אורן זיו ושירז גרינבאום מאקטיבסטילס נראים השוטרים כשהם דוחפים את אמו של ע.ח., ר.ח., בת 46, בזמן שהיא מנסה למנוע מהם לעצור את בנה.

בעדות שמסרה ר.ח. ב-10.9.17 סיפרה:

רצתי אל שני השוטרים שהרימו את הבן שלי וניסיתי למנוע מהם לקחת אותו למעצר. ניסיתי לחלץ אותו מידיהם. החזקתי בו חזק, ממש חיבקתי אותו. אחד השוטרים דחף אותי עם המרפק שלו והפיל אותי לרצפה. נפלתי על הראש וקיבלתי מכה מאחור. הרגשתי סחרחורת. שמעתי מסביבי קולות, אבל לא יכולתי לראות כלום. התחלתי להקיא והרגשתי שאנשים מרימים אותי. כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי באמבולנס ישראלי שפינה אותי אל בית החולים "הדסה-עיסאוויה" (הר הצופים).

בבית החולים הקיאה ר.ח. עוד כמה פעמים. היא עברה בדיקות, קיבלה משככי כאבים ושוחררה לביתה בשעות הערב.

זמן קצר לאחר מעצרו של ע.ח., הגיעה התהלוכה לשכונה. אחיו של ע.ח., מ.ח., בן 13, שהניף דגל פלסטין על גג ביתה של משפחת שמאסנה, שמע צעקות והגיע למקום, אז ראה כיצד אמו מפונה באמבולנס. אחד השוטרים תפס את מ.ח. והחל לגרור אותו בצווארו לכיוון ניידת משטרה.

מיכל פלג, מפגינה ישראלית בת 58, סיפרה לרכז מידע בבצלם איל שגיב ב-2.10.17 מה אירע:

ראיתי שוטרים מתנפלים על ילד רזה, קטן, תופשים אותו בחניקה וגוררים אותו. תושבים ומפגינים ניסו לאחוז בו ולמנוע מהם לקחת אותו. השוטרים רצו בגוש עם הילד ביניהם, ובדרך הטיחו את ראשו של אחד המפגינים הישראליים שעמד לידי בקיר. הוא דימם מהראש ומישהו חבש אותו במקום.

השוטרים הכניסו את מ.ח. לניידת ולקחו אותו לתחנת המשטרה.

בעדות שמסר ב-10.9.17 לתחקירן בצלם עאמר עארורי תיאר מ.ח. את מעצרו:

כשהניידת נעצרה, שוטר – לא זה שעצר אותי – פתח את הדלת וסחב אותי החוצה מהזרוע. הוא עשה זאת באלימות והכאיב לי. השוטר אמר לי בערבית: "אתה גיבור, מרים את הדגל!". הוא החזיק אותי מהצוואר והוביל אותי אל תוך תחנת המשטרה.שמו אותי מול חדר שהיו בו כמה עצורים מפעילי הסולידריות היהודים שנעצרו במהלך אותה הפגנה שבה אני השתתפתי. שוטר אחד נכנס לחדר ואמר לשוטר אחר בערבית: "מה דעתך שניתן לו שתי סטירות, כדי שילמד שיעור ויישבע שיותר לא יחזור לכאן?". אף אחד לא הרביץ לי, אבל פחדתי שאקבל סטירה על הפנים או שמישהו יפגע בי.

כעבור כשעה הגיעה עורכת הדין לאה צמל. היא הביאה לי איתה חטיפים ומיץ, שהמשפחה שלי שלחה. היא אמרה לי "אל תפחד. אתה לא עברת על החוק", ועזבה את החדר. לא ידעתי מה השעה בדיוק. חיכיתי עוד בערך שעה, במהלכה נתנו לי ללכת לשירותים.

מ.ח. נלקח לחקירה שהתנהלה בערבית, שבה הואשם שירק על שוטר לפני בית משפחת שמאסנה. הוא הכחיש את הדברים והחוקר צעק עליו תוך כדי שהוא דופק על השולחן. החקירה נמשכה כשעה ולאחריה נלקחו ממנו טביעות אצבעות והוא חתם על עדותו – שהייתה כתובה בעברית, שפה שאינו מבין. השוטרים הורו לו לשבת במסדרון ולאחר כחמש שעות, בסביבות השעה 22:30, הוא שוחרר בערבות של 1,000 ש"ח למעצר בית בן חמישה ימים. כמו כן, הוא קיבל צו הרחקה מביתה של משפחת שמאסנה.

כך תיאר מ.ח. את מעצר הבית שלו:

אני נשאר ער עד מאוחר בלילה ומשחק בטאבלט. אני ישן עד מאוחר ומתעורר כשהאחים שלי חוזרים מבית הספר. אני מחכה ליום שאחזור לבית הספר. מעצר הבית חונק אותי, אפילו אסור לי לעמוד בפתח הבית או לשחק עם החברים שלי מול הבית. אני אוהב את בית הספר ומרגיש שזה שמונעים ממני ללכת אליו זה ממש עוול.

שוטרים עצרו באלימות שני נערים בני 13 ו-15, תקפו את אמם שניסתה להגן על אחד מהם, ולקחו את שניהם לתחנת משטרה. אחד שוחרר לאחר כחצי שעה בלא כלום, השני שוחרר בתנאים רק לאחר כחמש שעות, לאחר שנחקר באיומים, תוך פגיעה בזכויותיו, ורק לאחר שחתם על הודאה שאינו מבין.

מקרים אלה אינם חריגים אלא הם חלק ממדיניות עקבית של הרשויות הישראליות במזרח ירושלים. כחלק ממדיניות זו, מעצר הוא כמעט תמיד האמצעי הראשון – ולא האחרון – ובמהלכו זכויותיהם מופרות ונרמסות באופן שיטתי. הנערים הנעצרים, המנותקים באחת ממשפחתם ומשגרת חייהם, נותרים לגמרי לבדם לאורך כל מעצרם, בלי אף מבוגר הדואג להם ומסייע להם להבין את המתרחש: הוריהם מודרים מהתהליך ונמנעת מהם כל אפשרות להתייעץ באופן משמעותי עם עורך דין. מדיניות זו – שמערכת אכיפת החוק לא היתה מעזה להפעיל כלפי אוכלוסיות אחרות בישראל – מיושמת באופן גלוי וידוע כלפי מאות נערים בשנה, מזה עשרות שנים.

סרטונים אחרונים