חיים בהפרעה

בדיקות מחמירות במעבר מעכבות את תושבי הכפר הנזקקים לטיפול רפואי. נשים בהריון שגרות בכפר מעדיפות לצאת ממנו כחודש לפני הלידה, ולשהות סמוך לג'נין, מתוך חשש שלא יספיקו לעבור את המחסום בזמן הלידה.

ההגבלות על העברת סחורות דרך מחסום ריחן-ברטעה הובילו לעליית מחירי הסחורות בהשוואה לשאר הגדה המערבית. למשל: חבילה של 10 פיתות שעולה 5 שקלים בג'נין, עולה 10 שקלים בברטעה א-שרקייה. התושבים מוגבלים גם בכמויות המזון שהם רשאים להעביר בעצמם דרך המחסום.

המצב הכלכלי הוביל לנשירה מבתי הספר. בבית הספר התיכון לבנים נשרו 40 מתוך 210 התלמידים שהחלו את שנת הלימודים ב-2011. מורים מתקשים להגיע לכפר ורמת הלימוד ירדה. שיעור הזכאים לתעודת בגרות ירד מכשבעים אחוז לכארבעים אחוז בלבד.

7,650 דונם, שהם 63% מאדמותיו החקלאיות של ג'יוס, נותרו בצדה המערבי של הגדר. הגישה אליהם כפופה למשטר היתרים נוקשה ולשעות פתיחת שערים מוגבלות.

אחוז גבוה של בקשות להיתרים שמגישים תושבי הכפר מסורבות. ההיתרים הם זמניים ומקשים על תכנון ארוך טווח. בנוסף, רק 3 כלי רכב חקלאיים של תושבי ג'יוס קיבלו היתרי מעבר אל אדמותיהם שמעבר לגדר. רוב החקלאים נאלצים להגיע אל האדמות, מרחק של כמה קילומטרים, על גבי חמורים או ברגל.

כמות התוצרת החקלאית בכפר צנחה מ-9,000 טון בשנה ל-4,000 טון בעקבות מספר מועט של היתרי מעבר לחקלאים. בשל הגבלות הגישה לשטחים חקלאיים עקרו תושבי הכפר 2,000 דונם של מטעי פירות מתוך 3,500 שעיבדו לפני כן.

גדר ההפרדה מקיפה את קלקילה מכל עבריה וחוסמת כל אפשרות לפיתוח. הצבא אסר על הקמת בניינים חדשים בטווח של מאתיים מטרים מהגדר והיקף הבנייה החדשה שאושר בעיר עומד על 1.5% מכלל הבנייה בערי הגדה. הגבלות אלו הפכו את קלקיליה לאחת הערים הצפופות בגדה ונכון ל-2006, היא צפופה יותר מהעיר עזה.

כלכלת העיר נפגעה כבר בתחילת האינתיפאדה השנייה, בעקבות צמצום מקומות העבודה בתוך ישראל, הצבת המחסומים והטלת איסור על כניסת ישראלים לעיר. לאחר הקמת הגדר והצבת המחסום בכניסה לעיר המצב החמיר: 622 בתי עסק נסגרו והאזור המסחרי המערבי הפך לאזור רפאים.

מספר הנזקקים לסיוע של תכניות הרווחה והשירותים הסוציאליים עלה מ-4,855 נפש ב-2002 ל-12,557 ב-2011, עליה של 258%.

ביר נבאלא, שבעבר שימשה כפרבר של מזרח ירושלים, נכלאה במובלעת של הגדר. כמעט מחצית התושבים – רובם תושבי מזרח ירושלים – נטשו את בתיהם והעיירה הפכה לעיירת רפאים. בנייתם של בניינים לא הושלמה ועשרות דירות נותרו נטושות.

משנת 1973 פעל בעיירה מפעל גדול שסיפק מרצפות לרחבי הגדה ולישראל. במפעל עבדו 25 פועלים והמחזור הכספי השנתי שלו הוערך בתשעה מיליון ש"ח בשנה. המפעל, שנסגר בשנת 2008, הוא רק דוגמה אחת מתוך עשרות עסקים שנסגרו בעקבות הקמת הגדר.

בשכונת אל-מוואחל בביר נבאלא גרו לפני הקמת הגדר כ-250 משפחות ממזרח ירושלים ופעלו בה כ-30 בתי מלאכה. לאחר הקמת הגדר השכונה התרוקנה מרב תושביה ונותרו בה משפחות בודדות. מבתי השכונה הנטושים נבזזו חלונות, אסלות וברזים.